איך ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו על הוסת שלנו?
מה קורה היום בזמן הוסת? (בהכללה כמובן)
- א.נשים רבים טועים וקוראים לוסת (זמן הדימום) – המחזור. לשם הדיוק- המחזור החודשי הוא קורה כל החודש והוסת היא אחד השלבים בו. הוסת מתחילה את המחזוריות שנמשכת בין 25-35 ימים.
- נשים בימי הוסת מתנהגות כרגיל – לא נחות, לא מחדשות אנרגיה וממשיכות לתפקד כאילו אלו ימים בלי דימום. (מה שמחזק אלו הן הפרסומות הרבות של חברות מגני התחתון והתחבושות)
- נשים רבות נגעלות מהדם, משתדלות לא לגעת בדם, בטוחות שזה פסולת. הן מרגישות כאילו הוסת היא מטרד ומתעלמות ממנה. אף שמות "פקק" על מנת לא להרגיש את הדימום.
- הן לא מרגישות מתי הן אמורות לרוקן את הדם באופן טבעי, מה גם שיש אמצעי ספיגה שמאפשרים ריקון בלתי נשלט, בכל זמן נתון.
- לנשים אין איפה להתכנס בזמן הוסת.
- מקניטים נשים כאשר הן עצובות / עצבניות / מבטאות מה שהן מרגישות בטענה ש "יואו את בטח במחזור בגלל זה את כל כך היסטרית"
- הדת והתרבות מחזקות את הריחוק של הנשים מעצמן וטוענים שכאשר אישה בוסת היא טמאה. יש אמונות תפלות רבות הנוגעות לאישה מדממת – לא לגעת בתינוקות, לא לאפות עוגות וכו'..
ואיך פעם התייחסו לוסת?
בעבר, בימים שבהן היינו חיות בשבטים, ההקשבה לאינטואיציה של הגוף הייתה מאוד מפותחת. היינו כ"כ רגישות לרצונות הגוף שלנו עד כי ידענו למשל מה המאכל הבא אותו אנחנו רוצות לאכול ומה חסר לנו בגוף על מנת להשלים מהתזונה. (בדומה לבעלי חיים).
ידענו מתי אנחנו עומדות לדמם בדיוק. ולא רק זה, היינו מדממות כולן ביחד בסנכרון עם הלבנה, כלומר ביום הראשון של הוסת השבטית, זה היה היום של מולד הלבנה. כך גם בביוץ – כאשר הירח היה מלא זה היה זמן הביוץ השבטי הנשי. וכאשר הלבנה הייתה מתרוקנת כך גם אנחנו, מכינות עצמנו לתחילת הוסת הבאה.
המשמעות של הדימום היא נשירה טבעית של רירית רחם שהתעבתה לקראת הכנה לעובר. זוהי רקמה טרייה וצעירה. כיוון שהעובר לא הגיע, הרירית נושרת ומכינה את עצמה שוב לחודש הבא שאולי תגיע הפרייה.
זמן קבלת הווסת מעידה על תהליכים בריאים שקורים בגוף ועל בריאות תקינה. היה ידוע שהזמן של הדימום הוא זמן שבו אישה מחוברת לתודעה גבוהה ממנה, ועל כן על הנשים היה לנוח ולהתכנס פנימה לתוך עצמן. כולן היו מתכנסות יחד באוהל האדום או במשכן הלבנה.
באוהל האדום הן היו מברכות את הוסת שהגיעה , שרות לה שירים, הילולות. רוקדות ללבנה, נחות, בוכות, משוחחות , מנמנמות נרגעות בפשטות מהחיים.
כיוון שהנשים היו בתודעה גבוהה מאוד – כל אנשי השבט היו באים להתייעץ עם הנשים, לקבל החלטות, להיעזר בחכמתן.
הנשים רוקנו את הדם באופן טבעי, (כלומר ללא אמצעי ספיגה כמו היום), בחזרה לאדמה, על מנת להודות לאמא אדמה ולהפרות אותה. כאשר היו מחזירות את הדם היו נושאות תפילה ל28 ימים הבאים. יתרה מכך, הנשים הביאו את הדם לגברים על מנת שיוסיפו אותי ליבולים, לחקלאות, לשדות – הנוזל הזה מאוד פורה ושופע והיה מגדיל בצורה משמעותית את היבול, ומרפא אדמות שהיו חולות.
הכיוון בזמן הוסת הוא כלפי מטה, כלומר האנרגיה פונה מטה על מנת לתת לגוף להתרוקן וחסימה של ההתרוקנות יכולה להאריך את ימי הוסת, ואף ליצור כאבים. (ממש כמו הצורה של הרחם)
הדם הוא נוזל שיש בו את היכולת ליצור חיים. הנשים היו נוגעות בדם. יוצרות איתו, מציירות איתו, מתחברות לגבר שלהן דרך הדם. היו שמות אותו על הידיים ולומדות ממנו כיצד החודש הקודם היה נראה. היו מורחות אותו על הגוף על מנת להתחבר לעצמן ולרחמן.
חוזרת להיום - כיוון שבתרבות של היום התרחקנו מאמא אדמה, אנחנו חיות בישובים עם תאורה מאוד חזקה, אוכלות מזון שהוא לא אורגני וכו' אנחנו לא מסונכרנות כולן ביחד עם הלבנה. מה שכן, שימו לב שכאשר יש נשים שנמצאות ביחד תקופה, הוסת שלהן מסתנכרנת באופן טבעי , רואים את זה בצבא, בדירות של שותפות, אחיות שגרות ביחד.
יש לנו את היכולת להחזיר את הדם חזרה לאדמה בביתנו – לעציצים, לדשא.
יש לנו הרבה מה ללמוד מהדם שלנו
המציאות שלנו יכולה להיות אחרת בזמן הוסת
בחרי לך תודעה חדשה לוסת מההיסטוריה המופלאה 3>
כתבתי את המאמר הזה על מנת לחלוק איתכן ידע קדום שנשכח, לא הכל כאן מתאים לכולן. מוזמנות לבדוק מה מתאים לכן ולהתחיל לבדוק מהם ההרגלים והאמונות שיש לכן לגבי הוסת. מודה למורות שלי שהעבירו לי את הידע הזה.
ליפז נוי - מנחה למיניות נשית
Lipaznoy@gmail.com
0549437043
